מאת: קאייצ'ו טאדשי נקמורה

 

בספרו משנת 1989-THE HUMAN FACE OF KARATE   ''הפנים האנושיות של הקראטה'' כותב קאייצ'ו טאדשי נקמורה- מייסד שיטת ''הסאידו קראטה'' על ימיו האחרונים של אביו לפני מותו באותה שנה ועל כך שיום מותו היה לאחד הימים העצובים ביותר בחייו אך יחד עם זאת קאייצ'ו היה אסיר תודה על כך שאביו הגשים את חייו בכל רובדי החיים, כאב, כבעל , כאיש עסקים מצליח ואדם מוערך בחברה. עוד מתאר קאייצ'ו את התמיכה הגדולה של אביו בארגון הסאידו קראטה ועד כמה עודד אותו כאשר הקים את שיטת הסאידו קראטה העולמי והיה מאוד גאה במפעל חיים זה. אביו של קאייצ'ו היה המתנגד העיקרי להתעסקות בנו הצעיר באומנות לחימה זו בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה ובימי הכיבוש האמריקאי ביפן ולא ראה בזה עתיד ראוי לבנו המלומד והמוכשר. רק כעבור שנים כאשר ראה את מעמד בנו עולה וגדל ברחבי יפן ובעולם כאומן לחימה מהשורה הראשונה הבין שטעה ואף בהמשך טען שקראטה צריך להיות מתאים לכל אחד באשר הוא לחזק את המתאמנים במובן המנטלי והפיזי ושהקראטה צריך להיות אמצעי לשרת את החברה. מסר שבהמשך יהפוך לקו המנחה בחייו של טאדשי נקמורה ובעיצובה של שיטת הסאידו קראטה.

 

במשך 10 שנים היה קאייצ'ו טאדשי נקמורה מנודה ומושמץ ביפן בכלל ובעולם הקראטה בפרט מאז שפרש משיטת קראטה- קיוקושין-קאי הגדולה בשנת 1976 ופתח בדרכו החדשה- הסאידו קראטה. קאייצ'ו, שהגיע לניו-יורק- ארה''ב כבר בשנת 1966 נשלח לאמריקה על ידי קאנצ'ו ''מאסוטאטסו אויימה'' הידוע כנציגו ותלמידו הבכיר ביותר בכדי לקדם את שיטת הקיוקושין-קאי מחוץ לגבולות יפן ולהקים את הסניף הראשון של שיטה זו בארה''ב. שם בארה''ב עבר חוויות אשר עיצבו את אישיותו ואת אופי הקראטה כפי שעיצב בעצמו את סגנונו בהמשך. אך נקודת השבר הראשונה בחייו של נקמורה הייתה שנתיים קודם קודם בשנת 1964 כפי שמתאר בספרו קאייצ'ו טאדשי נקמורה.

 

בתחילת שנות ה60 זעזעו התאילאנדים את עולם אומנויות הלחימה במזרח ואת הקראטה ביפן כאשר טענו לעליונות על כל אומנויות הלחימה בכלל ועל אומנות הלחימה- קראטה בפרט! בנוסף הם קראו תיגר על הקראטה-דו והזמינו את מי שרוצה להוכיח אחרת לבוא לתאילנד ולהתמודד על עליונות זו. ביפן הייתה כמעט התעלמות מוחלטת מכל שיטות הקראטה-דו שסרבו להתייחס לטענה זו, כולם מלבד מאסוטאטסו אויימה יו''ר שיטת הקיוקושין קאי שראה בקריאה זו עלבון אישי ופגיעה בכבוד הקראטה וביפן. אויימה מיד גייס את תלמידיו הבכירים במטרה לבנות משלחת שתצא למחנה אימונים בתאילנד ותפריך את טענת התאילנדים.אחרי ביטולים, עיכובים ודחיות בלוחות הזמנים יצאה בינואר 1964 משלחת של ארבעה.שלושה מהם היו קראטיסטים מובילים בשיטת הקיוקושין-קאי קראטה: סנסאי קנג'י קורוסאקי, פוג'יאירה, טאדשי נקמורה ומר נוגוצ'י שהיה המארגן קרבות בתאילנד. בתאילנד נחשפו היפנים לתנאים שונים לגמרי ממה שהיו רגילים להם-מזג אוויר טרופי ולח, קיץ בתקופה שביפן היה חורף, אוכל שונה לגמרי ממה שהכירו, בנוסף לכל זה ידע מועט בתחום המואי טאי- אגרוף תאילנדי, שבאמצע המאה ה 20 לא היה מוכר בהרבה. כבר אם רגע נחיתתם בבנקוק שטפה את המשלחת היפנית התקשורת המקומית שעשתה הרבה רעש סביב עניין התחרות הקרובה והציגה את הלוחמי קראטה היפנים כהולכים כצאן לטבח, הביטחון העצמי והמורל של התאילנדים היה גבוה מאוד. כבר בשדה התעופה התקיימה מסיבת עיתונאים ושם הוצגו בפני היפנים המתחרים התאילנדים. במבט ראשון עליהם חייך לעצמו טאדשי נקמורה וחשב לעצמו ''אם אלה המתחרים שלנו, אז אנחנו יכולים לנצח'' המתחרים התאילנדים נראו שדופים ולא אתלטים במיוחד בניגוד לקראטיסטים מיפן שהיו בכושר שיא. בימים הבאים החלו אימונים מפרכים בהם היפנים התאמנו במחסן שבו סגרו את כל הדלתות ללא פתחי איוורור וללא תאורה ותרגלו קרבות בתנאי אוויר דל וחום גבוה, תנאים  כפי שמחכים להם באולם לומפיני שבו תתקיים התחרות. בנוסף התאמנו היפנים בקרבות מול קיקבוקסרים מקומיים במועדון בתאילנד כדי להכיר את סגנון הקרב התאילנדי ואת חוקיו. גם בסוף אימונים אלו הביטחון העצמי של היפנים היה גבוה והאמונה ביכולת שלהם אל מול עמיתיהם לאימונים הייתה גבוהה. דחייה נוספת של חודש בתחרות איפשרה ליפנים תקופה נוספת של אימונים אך יצרה לחץ בלוחות הזמנים ואף גרמה לרצון מסויים לבטל ולחזור הביתה, רצון שלא התממש עקב רצון עז יותר לנצח ולחזור כגיבורים. בנוסף,נזכר נקמורה, שנאמר להם נחרצות על ידי הסנסאי - מאסוטאטסו אויימה, שלא לחזור ליפן במידה והם יפסידו! משפט שהגביר את הנחישות  אך גם את החשש מפני הפסד אצל היפנים.

 

שלושה ימים לפני התחרות, במפתיע! החליפו התאילנדים בצורה בוטה את המתחרים התאילנדים כפי שהוצגו בפני הקראטיסטים בשדה התעופה. כעת המתחרים נראו אחרת לגמרי- לוחמי מואיי תאי מקצועיים וחזקים. המתמודד מול נקמורה ''טאן סאלין'' שהיה ידוע בכינויו ''הנמר הירוק''  הפגין במסיבת עיתונאים שהתקיימה, התנהגות שחצנית ומעליבה וסרב ללחוץ את ידו של נקמורה והפנה לו גב בהפגנתיות.

ב 17 לפברואר לעיניהם של למעלה מ1000 צופים נלהבים עלה לזירה נקמורה לקרב ראשון מבין שלושת המתמודדים היפנים באיצטדיון ''לומפיני''. מיד עם צלצול הגונג פתח נקמורה בהתקפה לעבר יריבו- התכנון היה להיכנס עם בעיטת ''מאי גרי'' עוצמתית לכיוון הסרעפת ומשם להמשיך בהתקפה. מיד גילה נקמורה שבעיטה זו אינה יעילה כל כך מול יריבו. בעת שביצע התקפה לא מסודרת חטף נקמורה בעיטת ''מאוואשי גרי'' לכיוון הירך ונפל אל המזרון הוא לא נפצע אך הקהל חשב שזה הסוף וקם על רגליו מריע לתאילנדי. נקמורה קם מהר והמשיך את הסיבוב כשהתקפות המאוואשי גרי של יריבו ממשיכות לפגוע ברגליו ואז הפתיע נקמורה בבעיטה סיבובית לכיוון הצלעות של סאלין שמעוצמת הבעיטה עף על החבלים וזיכה את נקמורה בנוקדאון  במהלך הספירה קם סאלין על רגליו והקרב המשיך. כשהביטחון העצמי שלו עלה המשיך נקמורה ברצף התקפות של בעיטות ואגרופים ואחת הבעיטות –מאוואשי גרי חדרה ושיבשה את שיווי המשקל של התאילנדי מיד אחריה האגרוף של נקמורה פגע בעוצמה בראשו של סאלין והוא נפל- נוקדאוון נוסף! החלה ספירה 6, 7, 8 והגונג צלצל! תם הסיבוב הראשון.

 

תשוש מהסיבוב הראשון מתוך חמש קם נקמורה לסיבוב הבא אותו פתח בהתקפה מהירה ובנוק דאון נוסף במכה לכיוון הגוף. סאלין קם חבול והיה ברור שהוא פצוע, איך שהוא נעמד יצא נקמורה להתקפה נוספת כדי לסיים את הקרב,סופה של ההתקפה היה אגרוף עוצמתי ללסתו של סאלין שאיבד את ההכרה והתרסק למזרון- נוקאאוט!!! טאדשי נקמורה ניצח וגאוות היפנים הייתה גדולה.

המתחרה הבא היה קורוסאקי סנסאי כשמולו הגיבור הלאומי של תאילנד ''פובי קאצ'אקצ'ה-האלוף לשעבר. הייתה לו עבודת רגליים ותנועה בקרב מדהימות והקרב ביניהם לא נראה טוב ברגע שנכנסו לקלינץ' השליטה הייתה של התאילנדי שהשתמש בעיקר במרפקים ובברכיים, סגנון הלחימה של היפני היה שונה לגמרי מסגנון הלחימה של התאילנדי והאחרון הפגין שליטה כמעט מוחלטת. סנסאי קורוסאקי לחם בגבורה ובעיטות המאוואשי שלו היו קטלניות אך ברגע שהתאילנדי צמצם טווח הוא הסיג שליטה ובאחת מהתקפות המרפק שלו פגע מעל עינו של היפני ופרץ של דם שטף את הזירה. השופט הכריע לנוקאאוט טכני, התאילנדי ניצח!

 

שלישי עלה לזירה פוג'יאירה.''אנחנו סומכים עליך כעת'' אמר לו נקמורה בזמן שבמוחו נזכר במשפט שאמר לו אוימה- שלא לחזור ליפן במידה והם יפסידו! ''נקום על קורוסאקי'' הוסיף ובנחישות אדירה עלה ונלחם פוג'יאירה מול יריבו ''האופי לוקונטאי'' שהיה גבוה בהרבה מהיפני שנראה מולו כגמד- פרט שלא השפיע על רוחו בכלל למרות שהיה בחסרון בכל פעם שיריבו בעט בו בבעיטת ברך. התקפותיו של היפני התבצעו מעמידות שונות ובמגוון רחב של התקפות עד שאחת מהן, מכת אגרוף מדוייקת לפרצופו של התאילנדי הפילה אותו למזרון בנוקאאוט מדהים! שני נצחונות, הפסד אחד! היפנים ניצחו!

 

קצת אחרי החוויה הזו ''קנג'י קורוסאקי''-הסמפאי הגדול של שיטת הקיוקושין-קראטה וסמל לתלמידי הקראטה, פרש מושפל משיטת הקיוקושין ונכנס אל עולם הקיק בוקסינג ופתח מועדון לחימה משלו אליו הצטרף גם ''פוג'יאירה'' והפך למתחרה ידוע בזירת הקיקבוקסינג תחת השם ''נובורו אוסוואה''. בשביל שניהם החוויה בתאילנד הפכה לנקודת מפנה בחייהם המקצועיים. כשנקמורה חזר ליפן, בתקשורת כבר דיברו על הניצחונות אך גם על ההפסד המשפיל בקרב של קורוסאקי ותגובתו של קאנצ'ו אוימה הייתה חריפה מאוד ומול טאדשי נקמורה אמר: ''הטיפש הזה (קורוסאקי) אני בטוח שכל מה שהוא עשה היה לשתות ולהשתכר ולא התאמן ובגלל זה הוא הפסיד''! נקמורה נזכר איך אוימה התבטא נחרצות על קורוסאקי ולא הייתה לו אפילו מילת תודה אחת על המאמץ האדיר שעשו בתאילנד ושתגובתו של אוימה הייתה קרה ותהה האם כך הולכים להראות פני העתיד? זו הייתה הפעם הראשונה שלטאדשי נקמורה היו ספקות לגבי מורהו- מאסוטאטסו אוימה ואחד הרגעים שעיצבו את דרך המחשבה העצמאית של טאדשי נקמורה שבעתיד תופיע כשיטת ה''סאידו קראטה''.