גיצ'ין פונוקושי GICHIN FUNOKOSHI

 

מאסטר גיצ'ין פונוקושי (1868- 1957) הידוע בתור ''אבי הקראטה'' היה יוצרו של סגנון קראטה ה''שוטו-קאן'' ומייסד הקראטה המודרני. 

פונוקושי נולד ב''שורי'' עיירה קטנה ליד העיר נהאה באי אוקינאווה שבדרום יפן להורים ממוצא אוקינאווי ואת דרכו בעולם הקראטה החל כילד חלש וחולני שהוריו שלחו אותו ללמוד קראטה אצל מאסטר איטוזו ובמקביל אף למד פילוסופיה סינית ויפנית הוא הפך לתלמיד בעל יכולת פיזית טובה ומשמעת עצמית גבוהה.

באוקינאווה באותה תקופה היו שני סגנונות קראטה עיקריים ''נהאה-טה'' (סגנון קשה של קראטה) ו''שורי-טה'' שאותם למד פונוקושי ובעתיד ימזג את שני הסגנונות הללו לשיטה אחת שתקרא ''שוטו-קאן''.
הדגמת הקראטה הראשונה ביפן התקיימה בשנת 1917 במסגרת תערוכה למטרות חינוך גופני. בחמש השנים הבאות הוא קיים הדגמות נוספות כשהאחרונה שבהן מול המשפחה המלכותית של קיסר יפן בשנת 1922 באותה שנה אף החליט להשתקע ביפן ולקדם את אומנות הקראטה. בתחילת הדרך שהה במעונות סטודנטים באוניברסיטה בטוקיו במהלך היום היה מנקה את החדרים ובלילה מלמד קראטה ואחרי תקופה כאשר הרוויח מספיק כסף פתח את הדוג'ו הראשון שלו ביפן.

מסופר שפונקושי יחד עם הדגמות הקראטה הרשימו והלהיבו את היפנים עד מאוד, אחד מהם היה ג'יגורו קאנו מייסד הג'ודו שביקש מפונקושי ללמדו באופן פרטי את אומנות הקראטה במשך חודשים ב''קודו-קאן'' (בית הספר הראשון לג'ודו).

בשנות העשרים של המאה הקודמת יפן האימפריליסטית הפכה למיליטנטית יותר ומסעות כיבושיה ברחבי המזרח הרחוק גדלו ובעוד היפנים ראו בעצמם גזע עליון הם ראו בשאר העמים כנחותים מהם ובעיקר את הסינים. המילה קראטה נאמרת בצורה אחת אך נכתבת בשתי צורות כאשר ביפנית משמעות המילה קראטה הינה ה ''יד-הסינית'' צורת הכתיבה השנייה ביטאה את ה ''יד-ריקה'' כדי למצוא חן בעיני היפנים ולא להכעיס את הלאומנים ביפן נכתבה המילה קראטה עפ''י דרישתו של פונוקושי בצורת הכתיבה שמציינת ''יד-ריקה''. משמעות זו אף ביטאה בעיני פונוקושי את הרוח האמיתית של הקראטה מכיוון שהמילה ''ריקנות'' לפי ה ''זן-בודהיזם'' היא בעלת משמעות עמוקה, כפי שהסביר פונוקושי:

 ''כמו שחלקתה הממורקת של המראה משקפת את כל הניצב למולה, כמו שהעמק השקט מוליך את הקולות החרישיים ביותר, כך חייב תלמיד הקראטה להריק מקרבו את האנוכיות והזדון במגמה ובמאמץ להגיב כיאות על כל מה שהוא עשוי להיתקל בו.''

זהו פירוש המילה ''קארא'' שבקראטה: ''ריקנות''.

דבריו המצוטטים של פונוקושי מזדהים עם התפישה הסינית של ''מוח בלי מחשבה'' (MUSHIN NO SHIN) המצב בו מחוסן האדם בפני כל השפעה חיצונית. ההגדרה מתכוונת למוח פתוח לקליטה, גמיש וספונטאני, נכון להגיב אינסטינקטיבית על כל הנסיבות- עד כדי פיתוח החוש השישי.

פונאקושי תמיד האמין שקאטה הייתה הסוד להפוך למיומן בקראטה. He made students practice the pinan and naihanchi forms for at least three years before he allowed them to progress to the more advanced kata. הוא דרש מהתלמידים לתרגל את צורות pinan במשך לפחות שלוש שנים לפני שהוא אפשר להם להתקדם לקאטה המתקדמת יותר. The repetitious training paid off, though, because his students developed the most precise, exact karate taught anywhere. אימון חוזר על עצמו השתלם כי תלמידיו פיתחו קראטה מדויק ביותר.

בשנת 1936 פתח פונוקושי את בית הספר הראשון לקראטה שנקרא ''שוטו-קאן'' ''שוטו'' היה שמה של העט איתה כתב פונוקושי שירה, ''שוטו-קאן'' מציין ''בית שוטו'' בהמשך הפך שם זה להגדרת האסכולה המיוחדת לו. במהלך מלחמת העולם השנייה נהרס בית ספר זה ע''י הפצצות האמריקניות, במלחמה זו אף איבד פונוקושי את בנו. במלחמה נהרסו לא רק מבנים אלא גם הרוח הלאומית של יפן נשחקה כאשר כוחות הכיבוש האמריקאנים אסרו על לימוד אומנויות לחימה ביפן ואילו הקראטה שסווג כחינוך גופני במערכת החינוך היפנית ניצל מחוק זה. פונוקושי ניצל תקופה זו על מנת לשקם את הקראטה ואף להופכו למוכר ונפוץ יותר. חיילים אמריקאים שהתרשמו מאומנות זו החלו להתאמן בקראטה בהמשך אף הוזמן פונוקושי לארה''ב כדי לבצע הדגמות וללמד מחוץ ליפן.

בשנת 1948 הוקמה אגודת הקראטה היפנית שבראשה עמד גיצ'ין פונוקושי.

בשנת 1957 בגיל 89 מת פונוקושי בשנתו והשאיר אחריו מורשת עצומה כל כך שהצל שלה נמתח מחוף אוקינאווה הזעירה על פני האוקיינוס ​​השקט לארצות הברית. Funakoshi took little credit for karate's immense popularity, but few denied that he had almost single-handedly brought the art to Japan and subsequently sent it overseas.