ניו יורק 2015 מ''סנסאי'' ל''קיושי''

מאת: חגי ביטרן

ביום שלישי ה 24/3 נחתתי בניו יורק  בשעות הצהריים ובשדה חיכה לי לא פחות מאשר סגן יו''ר הסאידו קראטה ''נידיימה'' אקירה נקמורה, פעם אחרונה שנפגשנו הייתה לפני שנה בישראל ופעם אחרונה שאני הייתי בניו יורק הייתה לפני 6 שנים לבחינה/קידום לדרגת דאן-4 סנסאי או ''רן שי''(מורה), והנה הפעם אני שוב מגיע לבחינה לדרגת דאן-5 ''קיו-שי''(מורה בכיר).

נסענו לברוקלין לשים את המזוודות אצל משפחה חבד''ניקית מדהימה שאם המשפחה-פייגי מינקוביץ היא אחות של תלמידה יקרה- רחל קצין, משפחה שפינקה אותי ודאגה לי רבות לאורך שבוע הימים ששהיתי אצלם ומיד המשכנו להונבו(בית הספר הראשי) במנהטן לאימונים ראשונים. לפי הקצב אפשר מיד להבין שהשבוע הקרוב הולך להיות לחוץ ואינטנסיבי, אין זמן למנוחה והזמן כולו מוקדש לאימונים לקראת הבחינה שתתקיים בסוף השבוע.

את הימים הקרובים אני הולך לבלות עם חגורה לבנה על המותניים- המשמעות היא ''שו-שין'' Beginner's mind כלומר ''ראש של מתחיל'' וזה מיד מתחבר למשפטים שאבי- ''שו סקי שיהאן'' אלי ביטרן תמיד היה מדגיש בפניי, ''שמורה טוב חייב להיות גם תלמיד טוב'' והנה אני מוצא את עצמי מתאמן בקבוצות של מתחילים, חגורות לבנות ומרגיש פעם נוספת איך זה להיות תלמיד בתחילת דרכו.

במהלך הימים הקרובים אני מתזז בין אימון לאימון חמישה ויותר אימונים ביום ומדי פעם יוצא לרחוב (23 המפורסם) לנשום אוויר ניו יורקי. ביום חמישי נסעתי לראשונה בחיי ל''ג'ושין הונזן'' הדוג'ו בווסטצ'סטר- בצפון ניו יורק, זהו אחד מבתי הספר לקראטה-דו היפים ביותר שראיתי בחיי, בית יפני לכל דבר והתחושה היא שאתה בדוג'ו על ראש הר ביפן. פגשתי שם את סנפאי נדב שניר צלניקר, ישראלי שחי בארה''ב מוזיקאי שמתפרנס ממוזיקת ג'ז- מוכשר ביותר! נדב הינו קראטקא שנים רבות בשיטת השוטו-קאן ומזה חמש שנים מתאמן בסאידו קראטה והינו חגורה שחורה ואף מדריך בג'ושין הונזן. נדב פגש את שו סקי שיהאן אלי ביטרן כבר בביקורים הקודמים שלו בניו יורק ורק הפעם אני והוא נפגשנו לראשונה ונוצרה בינינו חברות מדהימה שתלווה אותי בשבועיים הקרובים. לאחר יום אימונים בג'ושין הונזן ולאחר שפגשתי את קאייצ'ו טאדשי נקמורה לראשונה בביקור זה, חזרתי לברוקלין למנוחה לקראת הסוף שבוע.

מיום רביעי ועד ראשון הוקדשו כל האימונים לצורכי בחינות לדרגות שונות זה התחיל בדאן-6  והמשיך לדרגות דאן-2 ,3 והסתיים בדרגות דאן-4 ,5. כל בחינה כזו הינה 24 שעות רצופות של אימונים, מבדקים, קרבות והרצאה קצרה על עבודה בכתב שכל נבחן מגיש לקאייצ'ו. הפעם קאייצ'ו היה נדיב יותר מהרגיל ואפשר לנו לישון שעתיים בלילה!

אני יכול לומר שהפגנתי רמה גבוהה של ידע ויכולת וזאת בזכות זה שהגעתי מוכן לבחינה אחרי תקופה ארוכה של אימונים והכנות בעזרתו הרבה של אבי- שו סקי שיהאן שתמך בי לכל אורך התקופה הלחוצה הזו.

את הלילה האינטנסיבי שבין שבת לראשון סיימנו כולנו (30 נבחנים לדרגות דאן 4 ו 5) תשושים לחלוטין אך מרוצים ועם חגורה חדשה על המותניים ובשעות הבוקר החלו להגיע להונבו כל הבכירים של שיטת הסאידו קראטה המתאמנים בהונבו והמעט שהגיעו מחו''ל. 200 איש במספר היו על הפרקט לתמיכה בדרגות השו-דאן החדשים שהיו בשלב האחרון של הבחינה שלהם-קרבות ובסיום הבחינה כעבור שעה וחצי של קרבות הוענקה להם החגורה השחורה. לסיום התקיימה הקידה המסורתית של למעלה מ 200 חגורות שחורות כששמו של כל חגורה שחורה מוכרזת בקול רם.

זהו! הלחץ ירד ועכשיו ניתן להתפנות ליותר כיף ובילויים (במקביל להמשך אימונים כמובן) סנפאי טל וינטר, סנפאי מורן ארד וסנפאי ערן קורן הצטרפו אליי לעוד ארבעה ימים נוספים בניו יורק של אימונים וכיף. היה רגע מאוד יפה כשהגענו להונבו אני, מורן, נדב וטל ובדיוק קאייצ'ו ניגש אלינו ולחץ את ידו של כל אחד(את מורן הוא פגש לראשונה) ואיחל לנו המשך הנאה מהיום, כעבור כמה דקות נתבקשנו להצטרף אליו במשרדו, כשנכנסנו התיישבנו סביב שולחנו של קאייצ'ו ולכל אחד מאתנו הוגשה כוס תה ירוק וממתק יפני מסורתי, שתינו יחד ושוחחנו ולאחר מכן נכנסנו לאימון. היה זה רגע נדיר של כמות כזו של ישראלים על משטח האימונים בהונבו...

לסיכום אני יכול לומר שהשבועיים האלו היו אינטנסיביים גדושים בפעילות ובחוויות שלא אשכח לעולם יצרתי קשרים חדשים ,חיזקתי קשרים קיימים והכרתי אנשים חדשים ומיוחדים. קיבלתי יחס חם ואוהד ואני יכול לומר שמצפים לנו מאוד לשנה הבאה לחגיגות ה 40 שנים לסאידו קראטה העולמי ומקווה אני שנגיע לשם עם נבחרת מרשימה שתפגין את יכולות הסאידו הישראלי ותייצג את הדוג'ו האיכותי שלנו בכבוד.