קאיצ'ו טדאשי נקמורה נולד ב-22 בפברואר  1942 בקאראפוטו, אחד מאיי יפן הצפוניים כבן להורים מן המעמד הבינוני-גבוה, רכש תארים באריטקטורה ובפסיכולוגיה והתכונן להיכנס לעולם העסקים. אחיו הבוגרים הינם בעלי חגורות שחורות בשיטות קראטה ''וואדו-ריו'' ו''גוג'ו-ריו'' והם קרבוהו אל אומנויות הלחימה וכך החל את אימוניו בקראטה בשנת 1953, בהדרכתו של מאסטר מסוטאטסו אוימה והיה לתלמיד הצעיר ביותר שקיבל חגורה שחורה בקיוקושינקאי קאן.

 

בשנת 1961 בהיותו בן 19 הגיע לדרגת ני-דאן (חגורה שחורה דרגה שנייה) ונתמנה למדריך ראשי של אומנויות לחימה במחנה הצבאי האמריקני ''זאמה'' בקרבת טוקיו,הערכת כבוד מרשימה לאדם כל כך צעיר. באותה שנה זכה קאייצ'ו במקום הראשון בתחרות סטודנטים הכל-יפנית הפתוחה בקראטה, הייתה זו הופעתו הראשונה בתחרות. בעקבותיה באו נצחונות בשרשרת שהביאו לו פרסום לאומי בקרב חופשי ובקאטה. במאי 1962 נתמנה נאקאמורה כמאמן של נבחרת האוניברסיטה הרפואית היוקרתית ''טוהו'' איתה זכה באליפויות של כלל-יפן, מחוז ''קאנטו'' ומזרח יפן.

 

בשנת 1962 טען איגוד ה ''אגרוף התאילנדי'' כי אומנותם היא העילית מבין אומנויות הלחימה השונות וקראו תיגר על כל מועדוני הקראטה ביפן. מתוך מאות מועדוני קראטה היה זה הדוג'ו של אויאמה היחיד שנענה לקריאה זו. הייתה זו תחרות בינלאומית ומכל מדינה נשלחו שלושה מתחרים, נזכר נקאמורה:'' ראיתי בזאת אתגר אישי גדול. ראיתי בכך הזדמנות יחידה לבחון את כוחי הרוחני והגופני ותוצאות אימוני הקראטה שלי. ללא הזדמנות זו לא אדע בוודאות את יכולתי''. בהתמודדות של מגע מלא כשרק כפפות דקות להגנה, גבר קאייצ'ו נאקמורה בנוקאאוט על המתחרה התאילנדי בעל התואר הגבוה ביותר וחזר הביתה עטור תהילה כגיבור לאומי וכאלוף ה''אגרוף התאילנדי''.

כעת השקיע טאדשי נקאמורה את מאמציו לזכות בדרגת דאן-7 תחת שרביטו של אויאמה וכתלמיד המצטיין שלו, הוא התמנה כמאמן הראשי ב''קיוקושינקאי'' הונבו (בית הספר הראשי) בטוקיו.

 

בשנת 1966 נבחר קאיצ'ו טאדשי נקמורה על ידי מאסטר אוימה לאיש שקיבל על עצמו את האתגר להביא את רוחו האמיתית של הקראטה לניו-יורק. ב 12 באפריל 1966, קאיצ'ו טאדשי נקמורה הגיע לאמריקה במטרה לקדם את שיטת הקראטה- קיוקושינקאי והוא רק בן 24.

קאיצ'ו טדאשי נקמורה, מלא התלהבות החל את בניית הדוג'ו בעולם החדש, בנוי יורק. מבחינתו זו הייתה התגשמות של חלום, לנסוע לארץ זרה ולשתף אותה בקראטה היפני, ולמעשה להתחיל מאפס.

שיהאן טדאשי נקמורה (באותה תקופה הוא לא היה עדיין קאיצ'ו) החל את הדרכתו בסטודיו קטן באקדמיה למוזיקה בברוקלין ובהתחלה היו לו תלמידים מעטים.

הרבה אנשי לחימה ששמעו על "איש קראטה גדול מיפן" הזמינו אותו לקרב. כדי להוכיח את מיומנותו נאלץ להשתתף בהרבה קרבות במטרה להוכיח את עצמו ואת יכולתו ובכך לפתח את התקדמותו לפתיחת דוג'ו. בכל הקרבות ניצח שיאהן טאדשי נקמורה את יריביו ורבים הצטרפו לבית ספרו לאחר שראו את מיומנותו.

בחמש השנים לאחר מכן ארגון הקיוקושינקאי קראטה גדל וכלל בתוכו כבר יותר מ- 30 סניפים באמריקה.

יושב ראש כל הסניפים היה כמובן שיאהן טאדשי נקמורה. היה לו קשה לעמוד בקצב ההתרחבות של בתי הספר לקיוקושינקאי, ובמקביל להחזיק את שלו.

מאסטר אוימה דאג לגידול במספר בתי הספר והפופולאריות שלהם יותר מאשר לאיכות ההדרכה והאימונים שהם מייצרים.

סניפים רבים באמריקה הוכרזו כסניפי קיוקושינקאי למרות שנקמורה מעולם לא ביקר בהם ומאבקו העיקרי היה במטרה לשמור על אחדות בתי הספר אליהם הגיע.

 

בשנת 1975 ביפן, טוקיו, נערכה תחרות עולמית פתוחה בקראטה מגע מלא ''קיוקושינקאי''.

תחרות זו הביאה תגובות נפלאות והייתה מחזה שרבים ציפו לו, אך תוצאותיה של תחרות זו הטרידו את נקמורה. גישתו ודעתו המשוחדת של מאסטר אוימה כלפי המתחרים שהתבטאה בהעדפת מתחרים מסוימים במהלך התחרות גרמו לנקמורה להתבייש.

למעשה היה ברור שהקיוקושינקאי הופך לקראטה שונה, ללא חוקים.

לאחר שנה ב-20 במרץ 1976 פרש קאיצ'ו טאדשי נקאמורה משיטת הקראטה קיוקושינקאי.

במכתבו למאסטר אוימה הוא הסביר כי החליט להמשיך בדרך אומנויות הלחימה כפי שהוא מאמין בה לבריאות ולשמחת משפחתו ולשקט הנפשי שלו.

למעשה פה מתחיל קאיצ'ו בגיל 34 את דרכו החדשה בבניית דוג'ו משלו שיפעל לפי חוקיו לפי דעותיו ואמונותיו.

הוא הקדיש לקראטה כעשרים שנה תחת אותו מורה, מאסטר אוימה.

המשימה שנפלה בחיקו היא להחזיק את רוח הקראטה שהוא למד לכבד ולציית.

קאיצ'ו טדאשי נקמורה ביסס שיטת קראטה משלו בניו-יורק ב-15 באוקטובר 1976. הוא לקח את שם השיטה מהעבודה האהובה עליו מימי האוניברסיטה וקרא לה- ''סאידו''-הדרך הכנה. הדרך עליה ביסס את שיטת הסאידו היתה פשוטה:

 

     ''כנות היא הדרך לאושר.

               ללכת בעקבות כנות זו

                       זוהי הדרך האנושית.''

 

 

הסאידו קראטה שפיתח קאיצ'ו טדאשי נקמורה, כיום בדרגת  דאן 9, מתבסס על הבנה עמוקה של הצד הרוחני של הקראטה ולכן קורא קאיצ'ו לסאידו קראטה- ''נינגן קראטה'' – ''Ningen''  שפירושו ''הפנים האנושיות של הקראטה''.

קאיצ'ו פיתח קראטה שלא ישמש כאומנות לחימה בלבד כהגנה עצמית או מה שיש בכל אומנות לחימה שונה מזו, אלא מעבר לכך, הוא משלב את האומנות הלוחמנית עם המסורת, הוא מפתח אומנות שמפתחת את האדם כולו לא רק מבחינה גופנית אלא גם מבחינה רוחנית.

כיום הסניף הראשי של שיטת הקראטה ''סאידו-ג'וקו'' ממוקם בלב העיר מנהטן ומונה למעלה מאלף תלמידים ועשרות סניפים בשש יבשות וכולם תחת פיקוחו של קאייצ'ו טאדשי נקמורה ובנו ,יורשו בעתיד-''נידאיימה'' אקירה נקמורה.