באומנויות לחימה יפניות מסורתיות כגון קראטה, איקידו, ג'ודו, קנדו, ג'ו-ג'יטסו ועוד, ארבעת הקירות המהוות את חלל האימונים נקראים דוג'ו- בית ספר ללימוד דרך!

 

באומנויות הלחימה להבדיל מפעילויות גופניות אחרות חלל האימונים מהווה עבור התלמיד ''בית שני'' והדוג'ו הופך למקום שהתלמיד מעריך ומכבד ולא משנה איך נראה חלל האימונים אם הוא מקלט ישן או אולם ספורט או מבנה עץ ורצפת פרקט כל עוד המאמן דואג להפוך את חלל האימונים למקום מכובד ובעל ערך מוסף כך גם יתייחס לכך התלמיד.

אך מעבר להערכה והכבוד שמייצר המורה בקרב תלמידיו כלפי הדוג'ו כמקום שבו התלמידים באים מתאמנים ומזיעים, הופך הדוג'ו למקום בו התלמידים גם סופגים תרבות! תרבות של פיתוח הגוף ושמירה על בריאותו, תרבות של תנועה, תרבות של ערכים וכללים ובעיקר חינוך. בנוסף לכך הדוג'ו מייצר עבור התלמיד- חברה טובה ותקשורת בריאה.

בעוד בית הספר הופך בשנים האחרונות למקום שהתלמיד הישראלי הממוצע לא אוהב להיות בו ולא מעריך אותו מהווה הדוג'ו חלופה בשעות אחר הצהריים והערב. בית הספר הפך למקום אלים למקום שיוצר הפרדה ומעמדות וחבורות שונות. הדוג'ו מגדיר את כולם באותו מעמד ויוצר מערכת חוקים וכללי התנהגות אחד כלפי השני שהתלמידים מקפידים עליהם וכך הם לומדים לכבד אחד את השני כשהשפה העיקרית על משטח האימונים היא שפת התנועה.

 

ילדי ישראל נחשבים לשיאנים בקרב ילדי העולם בזמן שהם מקדישים לצפייה בטלוויזיה ארבע שעות מול המסך בממוצע!!! וזה לא כולל את הזמן שהם מבלים מול המחשב או בזמן שהם תקועים מול מסך האייפון! ילדים מפתחים בעקבות כך לא רק בעיות בריאותיות כגון בעיות עיניים או גב אלא גם בעיות תקשורת. ילד שרגיל לבלות את רוב זמנו לבד או מול מסך או לתקשר עם הסביבה דרך מכשיר אלקטרוני כלשהו, בהתכתבות באתרים ''חברתיים'' מפתח במשך הזמן בעיות תקשורת שיכולות לבוא לידי ביטוי בעתיד בכל מיני צורות כגון אי יכולת התמצאות ותפקוד בחברה בזמן משחק עם ילדים אחרים או בהמשך החיים הבוגרים בצבא, בקריירה, לפתח פחד מול קהל שיכול למנוע תפקידי ניהול או פיקוד. הדוג'ו נותן לילדים את מה שהם עלולים היו להפסיד לולא התעסקו באומנויות לחימה כגון קראטה או ג'ודו הוא מאפשר להם להתחבר לחברה טובה ולפתח תקשורת עם מגוון ילדים שגם יכולים להגיע מרקע או מעמד סוציו-אקונומי שונה ובכל זאת להתנהג אחד עם השני כשווים, הם לומדים לכבד אחד את השני ולדאוג אחד לשני. כשהם מגיעים לגיל הנעורים הם כבר מבססים לעצמם אופי שבתוכו משולבים הערכים שהם ספגו בשעות שבילו באימוני קראטה, או ג'ודו בדוג'ו.

 

הווי הדוג'ו לא מתחיל ונגמר רק בין ארבעת הקירות של בית הספר אלא גם יוצא החוצה אל מחנות האימונים בקראטה בהן מבלים הילדים קרוב ל-72 שעות יחדיו באימונים באומנויות לחימה שונות ובחוויות שמעטים זוכים להם, באימוני פארק של סאידו קראטה בהם מתאמנים הילדים יחד עם שאר ילדי הקבוצות ועם תלמידי הנוער והבוגרים. חוויות מסוג זה שרק דוג'ו מסוגל לייצר הן חוויות שמאוד משמעותיות לצמיחה הגופנית של הילד אך בעיקר בצמיחה נפשית ומנטאלית והן שילוו אותו לאורך כל חייו וישפיעו על אופיו ועתידו.   

משנה לשנה בני הנוער בישראל מעשנים יותר, שותים יותר ונחשפים לאלימות רבה הן בבית הספר ומחוצה לו. בני הנוער אצלנו במרכז ''ביטרן-אומנויות לחימה ותנועה'' שמתאמנים בקראטה מבלים את רוב זמנם הפנוי על משטח האימונים ומתאמנים למעלה מ-6 שעות שבועיות ומבלים במרכז 4 ימים בשבוע ובשאר הזמן אף עוזרים בהדרכת קראטה במגוון קבוצות ילדים וקבוצות טיפוליות של ילדים בעלי צרכים מיוחדים במסגרת ה ''מרכז הטיפולי'' אישיותו של בן הנוער מתעצבת ע''י אימונים מפרכים במסגרת מסודרת וברורה הדורשת התמדה ונחישות. ההדרכה מפתחת בבני הנוער יכולת עמידה מול קהל ושליטה בקבוצה, מפתחת יצירתיות ובונה את כושר המנהיגות שלהם.

 

מבוגרים מקדישים את חייהם לקריירה ובמעט הזמן שיש להם מתפנים לעיסוקי הבית, רובם שוכחים את עצמם בדרך ולא מקדישים זמן לעצמם לדוגמא תחביב לפנאי או לא מקדישים מספיק זמן (אם בכלל) לפעילות גופנית שתורמת הן לגוף והן לנשמה. הדוג'ו והאומנויות הלחימה שהוא מציע כגון אייקידו או קראטה הוא המקום המושלם עבור האדם הבוגר שמחפש עיסוק/תחביב שיתרום לו באספקט הגופני והנפשי אך עם ערך מוסף של חברה ותרבות.