מאת סנסאי חגי ביטרן

 

לעיתים אני נתקל בהורים המביאים את ילדם להתנסות בשיעור קראטה ולאחר ההתנסות כשהילד נלהב ומאוד רוצה להירשם לפעילות אני מגלה בשיחה קצרה כי לילד נטייה להתחיל חוג להישאר בו חודש חודשיים וכאשר נמאס לו או משעמם לו (או קשה לו מדי) הוא עוזב ועובר לחוג הבא וכך חוזר חלילה. ילד כזה אינני ממהר לרשום אלא שולח אותו לביתו יחד עם הוריו לחשוב על זה כמה ימים ולגבש החלטה אמיתית יותר לפעמים אני מאפשר לו שיעור ניסיון נוסף על מנת לעזור לו לגבש את ההחלטה, אך נדמה לי שיותר ילדים בימינו זקוקים לגירויים מתמידים ולחידושים, שהם משתעממים ושנמאס להם מהר יותר, חסרי סבלנות וחסרי כושר התמדה יותר מאשר בעבר  וכאשר קצת משעמם או קצת חוזרים על  אותו דבר או קצת קשה מהרגיל- הילד דורש מהוריו להפסיק את פעילותו ולעבור לחוג אחר! אני נתקל בתופעה הזו גם בקרב ילדים שכבר מתאמנים תקופה וההורה פונה אלי שאדבר עם ילדו כי הוא מתלונן ש''משעמם'' לו ושחוזרים על אותם הדברים שכבר למדו, כעבור שיחה עם הילד מתברר לי שהתחיל להיות לו קשה יותר באימונים אך הוא מעדיף לתאר זאת בפני הוריו ש ''משעמם לו'' או שהוא מעדיף להיות בבית ולהתעסק בדברים אחרים כמו מחשב או חברים. תופעה זו דורשת התייחסות רצינית וטיפול יעיל שכן תכונה זו של חוסר יכולת להתמיד או להתמקד במשהו אחד תבוא לידי ביטוי לא רק במסגרת קראטה או ג'ודו אלא גם בהמשך החיים, ילד ללא יכולת התמדה וללא סבלנות לא יגיע להשגים בלימודים, בצבא, לא יהיה מסוגל להתמודד עם קשיים המופיעים בכל תחומי החיים כגון זוגיות, עבודה וכו'. את יכולות ההתמדה, הנחישות יש לבנות כחלק מאופיו של הילד כבר מגיל צעיר.

אופי אימוני קראטה הינו כזה שללא משמעת עצמית או התמדה לא ניתן להגיע להישגים ולכן אומנויות לחימה הן כלי יעיל לפתח תכונה זו בילדים. גם להורים תפקיד משמעותי בבניית המשמעת ויכולת ההתמדה במקביל למורה בשיעורי קראטה, להורים אסור לוותר כל כך מהר לילדיהם כשהם מתחילים להראות סימני עייפות  לפעמים לילדים ''נמאס'' כי אופי הפעילות קשה או המאמן דורש יותר מהרגיל ולפעמים הם צריכים להתאמץ באימון יותר ממה שהיו רגילים עד כה ולכן ה''כניעה'' לילד יכולה למוטט את מה שדורש התייחסות אחרת. ישנם הורים שאומרים ''אני לא רוצה להכריח'' או ''אני זורם עם רצון הילד'', נכון! להכריח זה לא טוב אבל כן צריך להסביר לילד מדוע חשוב להתמיד ומהי חשיבות ה ''תרגול החוזר'' ולתמוך בילד ולשמור אותו במסגרת שהתחיל בה. בשלב זה שיחת מוטיבציה מהמאמן יכולה מאוד לעזור. אמצע שנת פעילות באומנויות לחימה היא בדרך כלל גם תקופה המאופיינת במשברים וירידת מוטיבציה בקרב ילדים, בני נוער ואפילו אצל חלק מהבוגרים. תחילת הרשמה והצטרפות לפעילות מלווים בתחושות של התלהבות והתרגשות של ''התחלה'' כל שיעור קראטה הוא משהו חדש בכל אימון לומדים טכניקה נוספת, אך בהמשך מגלים שגם חוזרים על הרבה דברים שנלמדו בהתחלה ושהחזרה על תרגילי בסיס היא עניין שבשגרה.

 

כאן מתחיל מה שמוגדר אצל חלק מהתלמידים ''שעמום'' או עייפות או ''כבר למדנו את זה'' הגדרות אלו נובעות מחוסר הבנה בסיסית שהחזרה על תרגילי הבסיס היא חיונית באומנויות לחימה ולפעמים הינה העיקר! לדוגמא קראטה באומנות לחימה זו האגרוף הוא המכה החשובה ביותר ותשומת הלב המוקדשת לתנועה זו הינה רבה. ידו של התלמיד היום היא לא אותה יד מאתמול, הילד או הנער מתפתח וגדל מיום ליום וידו מתארכת ומתחזקת ולכן גם אגרופו משתנה ועל מהירות התנועה ועל הטכניקה יש לעבוד מדי יום. לתלמידים אנו מסבירים שהסמוראי היה מקפיד להשחיז את חרבו ולשמור אותה חדה כפי שהיה מקפיד לתרגל ולהתאמן על טכניקות לחימה בכל עת מכאן הפכו הלוחם והחרב לישות אחת. באומנות הלחימה קראטה התרגול של הבסיס(קיאון) מדי יום הוא חיוני ואת התנועות הבסיסיות בקראטה יש להשחיז בכל עת. גישה זו גם מייצגת רעיון פרקטי האומר כי במצב של התמודדות בו מתאמן יאלץ להגן על עצמו בעת הצורך הוא יעשה זאת באמצעות אותן התנועות שתרגל הכי הרבה והפכו למוטמעות בו כתנועה טבעית או רפלקס אלו יהיו גם התנועות היעילות ביותר, הפשוטות, הבסיסיות שלמד כגון אגרוף, בעיטה נמוכה, ברך, וכו'. בג'ודו שעולם הטכניקות שבו הוא עשיר מאוד נהוג לחזור על מספר מצומצם של טכניקות בסיסיות באימון ולתרגל אותן בצורתן הבסיסית עשרות פעמים מדי אימון וכשהושגה שליטה בהן לומדים משהו חדש נוסף אך חשיבות התרגול החוזר היא גבוהה. הג'ודוקא בתחרות שואף לבצע את אותה הטכניקה הטובה שלו עליה הקפיד לחזור ולתרגל מדי אימון כדי להפתיע את יריבו ולנצח. את המסר הזה יש להעביר לתלמידים בצורה ברורה על מנת שיבינו את משמעות התרגול החוזר ויחד עם זאת את מושגי ההתמדה והסבלנות. צורת עבודה זו תפתח בקרב תלמידי קראטה, אייקידו , ג'ודו ועוד את תכונת המשמעת העצמית שהיא חיונית לצורך השגיות.

 

חשוב שמאמן קראטה יהיה יצירתי ויקפיד לאתגר את תלמידיו באימוני קראטה ולספק להם גירויים אך יחד עם זאת לבנות להם את ההבנה שתרגול טכניקות הבסיס ועבודה חוזרת ונשנית גם על אותם הדברים ''שכבר למדו'' הינם חיוניים באימוני קראטה ושתמיד יש מה לשפר ולחדד. בקראטה יש משפט ידוע שכדי לדעת קטה(מבנה תנועתי) ולשלוט בה יש לתרגל את אותה קטה 10.000 פעמים רק אז ניתן לומר שיודעים את הקטה. פיתרון נוסף להגברת המוטיבציה הינו- דרגות. בחינה לדרגה בקראטה מעוררת בקרב התלמידים עלייה במוטיבציה ורצון להשקיע אך המסר בנושא דרגות חייב להיות ברור כי לא הדרגה היא החשובה אלא הידע המצורף אליה כלומר המניע חייב להיות פנימי ולא חיצוני. בעבר, במזרח הרחוק לא היו דרגות באומנויות לחימה ונושא זה פותח במערב כאמצעי לדרבן את התלמידים להתמיד ולשאוף לדרגה הבאה. בסאידו קראטה אנו נזהרים מאוד בנושא דרגות על מנת שלא יהפכו לגורם העיקרי המניע ומגדירים תקופות ברורות בהן מתקיימות בחינות וכמו כן קיים פז''ם נדרש מדרגה לדרגה. אותי כתלמיד השאירו כחגורה ירוקה במשך 4 שנים כחומה במשך שנתיים וכשחורה דאן-1 במשך שבע שנים. בהרבה מועדונים לאומנויות לחימה קיימת אופנה של מתן דרגות לעיתים תכופות וקבלת חגורה שחורה בגילאים צעירים מדי.

 

אסיים בסיפור ששמעתי ולא מצאתי לו סימוכין אך הוא נשמע לי אמיתי ומתאים לאופי הקראטה. כאשר הוזמן סנסאי פונקושי מייסד הקראטה המודרני למדינה באירופה כדי להעביר מחנה אימונים בקראטה בו הוא התכוון ללמד חלק מהסודות שפיתח נהרו למחנה זה אלפי מתאמני קראטה. ביום הראשון לימד פונקושי איך נותנים אגרוף. לאורך כל היום תרגלו המתאמנים צ'ודאן-זוקי בסיסי, סבלנותם של חלק מהמשתתפים  פקעה, הרי הם כבר יודעים לתת אגרוף ופרשו מהמחנה כמחצית המשתתפים. ביום השני הוא לימד בעיטה בסיסית ביותר-מאי גרי כאן התייאשו רבים מהמשתתפים הנותרים וגם הם פרשו. ביום השלישי כאשר נשארו כ 100 מתאמנים אמר פונקושי כעת כשנותרו כאן אלה שיש להם סבלנות וחסרי אגו הם הראויים ללמוד את סודותיי! וכעת נלמד קראטה.